פסק-דין בתיק תא"מ 29390-11-10

הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ולהלן יפורטו עיקרי הדברים:

1.         התביעה היא תביעה שטרית בגין המחאה בסך 9,320 ש"ח, שמשך הנתבע, לתובעת, זמן פירעון 10.6.10.

            על פני ההמחאה נרשם " צ'ק בטחון" " למוטב בלבד". בגב ההמחאה נרשם " צ'ק בטחון. צ'ק זה יפרע לאחר קבלת תופס (כך במקור) 4".

            (להלן: ההמחאה).

2.         הרקע למתן ההמחאה הוא הסכם לניהול פרויקט שנחתם בין בנו של הנתבע (להלן: רונן) לבין התובעת.

            בהסכם, שנחתם ביום 20.5.09, התחייב רונן לשלם לתובעת, בגין ניהול הפרויקט, סך של 50,000 ש"ח.

            תשלום התמורה לפי ההסכם אמור היה להתבצע ב- 6 תשלומים של 7,000 ש"ח, במהלך ששת החודשים שמיום חתימת ההסכם, וכן סך של 8,000 ש"ח, שישולם "עם מתן טופס איכלוס".

3.         הנתבע העביר את ההמחאה, שסכומה הוא סך של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

4.         הנתבע טען כי התובעת נטשה את הפרויקט במחצית דרכו, ואף סירבה להעביר את המסמכים הדרושים להוצאת טופס האכלוס. בסופו של דבר, טופס האכלוס התקבל ללא כל קשר למעשיה של הנתבעת. לפיכך, טען כי אין מקום לתשלום ההמחאה.

העדויות

5.         לפי תצהירו של הנתבע, כבר בתחילת הפרויקט, התובעת פעלה ברשלנות ובניגוד אינטרסים. כך, לא החתימה את קבלני המשנה על חוזים, לא נענתה לדרישתו לעכב את ביצוע האיטום במרתף, לא התייחסה לטענות בדבר איכות העבודה, הציבה את ספי החלונות בצורה לא נכונה, אישרה תשלומים לספקים בטרם השלימו את העבודה, לא עדכנה לוח זמנים ותקציב, לא הציגה תעודות משלוח, תזמון כושל ועוד.

סופו של דבר, התובעת שלחה ביום 11.3.10 מכתב, בו סיימה רשמית, חד צדדית, את ההתקשרות בין הצדדים, לאחר שבפועל חדלה לספק שירותים בסיום שלב הטיח, כחודשיים לפני כן, והשאירה את הנתבע (ובנו) להתמודד מול הספקים ומול הרשויות.

            לאחר שהתובעת עזבה את הפרויקט, ביקש הנתבע מהתובעת להעביר את המסמכים הנמצאים בתיק הפרויקט, אשר בלעדיהם לא ניתן להגיש את בקשת טופס האכלוס ולמכור את הבית. התובעת סירבה להעביר את המסמכים הנדרשים, למרות התחייבותה להעביר כל מסמך שיהיה ברשותה, לפי סעיף 16 להסכם.

            הנתבע העיד כי הושקעו על ידו (ועל ידי בנו) זמן ומשאבים רבים כדי להמשיך מהנקודה בה התובעת נטשה את הפרויקט, והם בילו ימים שלמים בהתרוצצויות על מנת להשיג העתקים של המסמכים שהתובעת סירבה להעביר, וכן חודשים שלמים בהתמודדות מול הקלנים.

            באשר להמחאה:

            הנתבע העיד כי ההמחאה נמסרה לתובעת במסגרת ניסיון גישור בין הצדדים, לאחר שלא היה שבע רצון מתפקודה.

            התשלום האחרון לפי ההסכם הותנה בקבלת טופס 4, אך התובעת דרשה לקבל שיק להבטחת התשלום האחרון, והנתבע העביר את ההמחאה כעדות לרצון טוב.

            התובעת, מצדה, לא טרחה לקבל טופס 4, והכשילה את המאמצים להשיג טופס 4, דבר שגרם כשלעצמו לנזקים כבירים.

            הנתבע ציין כי התובעת לא רק שלא קיימה את התנאי הקבוע בהמחאה, אלא היא הפסיקה את ההסכם בטרם סיימה את התחייבויותיה ואף הכשילה את המאמצים לקבל טופס 4.